העוף המודרני, בין אם הוא נבחר גנטית לייצור בשר או ביצים, הוא פלא ביוטכנולוגי של המאה ה -20. היכולת של הפטם להמיר תערובת לחלבון ביעילות מהווה מקור הזנה חשוב ובר קיימא עבור אוכלוסיית העולם התופחת. עם זאת, לבחירה הגנטית בביצועים יש את החסרונות שלה, ואחד החסרונות העיקריים הוא תרנגול העמיד פחות ללחץ. פרוטוקולי חיסון, העברות מלול ללול, שינויים ורעלים בתערובת, צפיפות, רפד רטוב ועוד ועוד, הנובעים משיטות הייצור המודרני, מוסיפים גם הם.

 

כשאנו בלחץ, אנו עושים יוגה, שותים כוס מים, או מדברים עם חבר קרוב, אך העופות אינם מסוגלים להימלט מהלחצים שלהם. תגובתם הטבעית והטבועה ללחץ היא תגובת "הילחם או ברח", שבה על מנת להבטיח את הישרדותם, המערכת הפיזיולוגית משחררת גלוקוז באופן טבעי, מה שמאפשר להם להימלט מהטורפים שלהם. ללחץ הכרוני וארוך הטווח הזה יש השלכות שליליות חמורות על הרווחיות של הלול.

 

הסטרס משפיע גם על חילוף החומרים. כאשר מערכת העצבים משחררת גלוקוז לדם, מחסני הגלוקוז בגוף אוזלות, והגוף עובר אחר כך לצורות אחרות של אנרגיה, כגון שומן, וחלבון. פגיעה בעתודות החלבון של העוף פירושה אובדן שרירים, איבוד משקל והאטה בצמיחה. הורמונים הנובעים מסטרס מפריעים גם לספיגת מינרלים במעי, המוביל להאטה, כמו גם למחלות עצם (אוסטאופורוזיס) והפסדים כספיים נוספים. באופן כללי, הסטרס גורם לשינוי של אנזימי העיכול וכימיקלים תומכים כגון חומצה הידרוכלורית, שהינה גורם חשוב בעיכול חלבון. כאשר ההפרשות של האנזימים וחומצות הקיבה נמוכות, ה- pH בבטן עולה, נפגעת היעילות של האנזימים האחראים על עיכול החלבון, וחלק מהחלבון אובד בצואה.

 

Litwack and Singer (משנת 1972) מתאר את הפוטנציאל בשינויים בהפרשת כל האנזימים העיכוליים בעקבות סטרס, המביאים להשפעות מזיקות על כל תהליכי העיכול, ולחוסר איזון של ה- pH במערכת העיכול, מה שמוביל לחוסר איזון בפלורה הטבעית.

באופן אימונולוגי, רמות גבוהות של הורמונים הנובעים מסטרס גורמים לעיכוב של ייצור לימפוציטים וציטוקינים. כך גובר הסיכון למחלות שונות, מפני שהעוף אינו מסוגל באופן טבעי להשתלט על גורמי המחלה באמצעות המערכת החיסונית.